פרק שלישי.

ביום שישי בצהריים כמו בכל שבוע דורי והוריו עלו לבית הקברות הצבאי בהר הרצל ודורי הביא איתו את תעודתו בשביל להקריא לאופיר. לאחר שאימו של דורי משקה ומטפלת בפרחים שמסביב לקבר היא יושבת אצל אופיר לבד ומדברת אליו בשקט בלי שדורי ואביו שומעים  לאחר מכן דורי יושב ומדבר עם אופיר לבד ואז אביו של דורי. ביום שישי כשהגיע תורו של דורי להיות לבד עם אופיר הוא סיפר לו על השיחה עם המורה לאחר מכן הגיע התור של אביו אבל הפעם דורי לא ישב בצד כמו תמיד וחיכה אלא התחיל להסתובב פתאום הוא רצה להכיר את השכנים של אופיר שנמצאים  בשורות מסביב. דורי המשיך ללכת הוא לא שם לב שהוא יוצא מהחלקה של החיילים ועובר לחלקה של גדולי האומה נשיאי המדינה וראשי ממשלה. דורי המשיך ללכת עד שהגיע למעלה לפסגה שם ניצבה מצבה שחורה ענקית ושם מרוקע אליה באותיות שצבען נחושת-הרצל. דורי ידע קצת על הרצל משעורי היסטוריה הוא ידע שהרצל הוא זה שחשב ראשון שצריך למצוא ארץ בשביל היהודים. דורי ניסה בכל הכוח להיזכר בכל מה שהוא יודע על הרצל וגילה שזה לא הרבה. דורי חפר עמוק בתוך הזיכרון שלו. דורי נזכר שפעם בא עם אביו להרצאה שהוא נתן לסטודנטים לרפואה ושמע אותו אומר להם, שאם הרצל היה היום חי ומגיע לטיפול במחלקה של אביו בבית החולים, אפשר היה להציל את חייו  או לפחות להכניס אותו לרשימת המתנה להשתלות. דורי השקיף על הנוף שנפרש למטה. דורי נזכר שוב בתוכנית של אביו ואימו לקיץ הקרוב ורצה לבכות פתאום הוא רצה להכיר את האיש של ההר וחיפש בעיניים מישהו מוסמך, אולי קרוב משפחה שבא לבקר,בשביל שיכול לשאול אותו דברים. אבל ביום שישי בצהריים רק הוא היה שם. הוא והרצל. פתאום הגיעו זוג תיירים בכובעי מצחייה ונעמדו אל מול מצבת הענק. האישה החזיקה בידה ספר הדרכה לתיירים וקראה באוזני בעלה, שהיו צרובות משמש על בנימין זאב הרצל. לאחר שהלכו ניגש דורי אל המצבה והתיישב הכי קרוב שיכול להרצל. דורי שרגיל לדבר אל מצבות מקשיבות שלא עונות אף פעם, דיבר גם הפעם, כמו תמיד. דורי הסביר לו עליו על אחיו ועל התוכניות של אביו אימו לחופש. דורי רצה להמשיך ולהסביר לו  שהוא לא רוצה לגור באוסטריה ולהשאיר כאן הכול לעבור לארץ אחרת שבה מדברים בשפה אחרת ושחוגגים בה חגים שונים אבל קבוצת ילדים מילאה את הרחבה והשקט הופר בבת אחת. לפני שניפרד ממנו דורי הספיק לומר בלב: "אני מבין אותך, הרצל, אני מבין אותך, האיש מווינה שביקש ממש כמוני להגיע לירושלים ולא לעזוב אותה אף פעם." דורי קם והתחיל ללכת ולא הסתכל שוב לאחור, אל המקום של מלך ההר. כשחזר דורי אל אימו ואביו הוא מצא אותם טרופי דאגה וחיוורים מאוד. אימו אמרה לו שהם דאגו לו מאוד  דורי התנצל והביט שבפעם הבאה הוא יודיע להם לפני שיעלם. כשהם הגיעו אל החניה בחזית, עמסו פועלים גדרות מתכת על משאית גדולה. אחרי חודשים ארוכים הסתיימו השיפוצים במוזיאון הקטן שעמד סמוך לכניסה: "חדר הרצל". "עכשיו סגור" הסביר לו השומר, הוא אמר לו שאם יבוא אחרי שבת יוכלל להיכנס. ואפילו לא צריך לתאם פגישה. ושהוא יקבל אותו בחדר העבודה שלו בין שמונה לארבע.